ניר רביה בע"מ נ' ברוך בן חיים ובנו - חברה לאספקת אפרוחים ושרותים בע

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1.בפני בקשת המבקשת לביטול פסק בורר, אשר ניתן ביום 22/2/10 על ידי הבורר עו"ד יחיאל כשר (להלן-"הבורר").

2.המשיבה בתגובתה, עותרת לדחיית בקשת המבקשת ולאישור פסק הבורר בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות (להלן-"החוק").

3.בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו מיום 30/5/10, כב' השופט י.זפט, הועבר הדיון בבקשה לבימ"ש זה, תוך שתשומת הלב הופנתה להסכמת הצדדים למתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות.

טענות הצדדים בקליפת האגוז

4.המבקשת בבקשתה לביטול פסק הבורר טוענת, בין היתר, כי השאלה המרכזית אשר עמדה לדיון בבוררות הינה האם הפרת ההסכם בידי המשיבה גרמה למבקשת נזק בסכום גדול יותר, מהסכום השנוי לכשעצמו במחלוקת, שנותר למבקשת להשיב לידי המשיבה כיתרת ההלוואה במועד הפרת ההסכם.

לצד שאלה זו, עמדה אף שאלת חבותו האישית של מנהל המבקשת, מר נעם פרדקין עפ"י הסכם ההלוואה מכוחו הוגשה התביעה.

5.לדברי המבקשת, על מנת לקבוע את נזקיה של המבקשת, כתוצאה מהספקת רכישת ביצים בידי המשיבה, בחן הבורר את תנאי ההסכמים החדשים שכרתה המבקשת ויישבה אותם לתנאי הסכם מכירת הביצים שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה וכן קבע הבורר את גובה יתרת ההלוואה שניתנה על ידי המשיבה למבקשת, הוא בחן את הפער בין שני הנתונים – נזקה של המבקשת לעומת גובה יתרת ההלוואה.

6.עוד מוסיפה המבקשת וטוענת, כי בפסק דינו דחה הבורר שתי טענות עובדתיות חשובות של המשיבה וקבע כי אלו לא הוכחו. יחד עם זאת, החליט הבורר לקבוע במקום העובדות שנטענו על ידי המשיבה, קביעות עובדתיות חלופיות אשר לא נטענו, אחת מהן ביסס על התרשמותו, וזאת מבלי שלמבקשת היתה כל יכולת לצפות "השלמה" זו מראש ולהביא ראיות על מנת להתמודד עמה.

7.לטענת המבקשת, בסעיף 19 לפסק דינו, הכריע הבורר בזכות עמדתה וקבע כי גרסתה נכונה וכי עוד קודם להפרת ההסכם, הוסכם בין הצדדים על מעבר לגידול זן רוס אך עם זאת, ובאופן מפתיע, קבע הבורר כי במצב דברים זה של מעבר לגידול זן אחר הוא סבור כי הצדדים היו פועלים לשינוי תנאי ההסכם למכירת הביצים באופן שבהסכם היתה מבוטלת התוספת בגין מטילות חורף (ר' סעיף 20 לפסק).

לדברי המבקשת קביעתו זו של הבורר, הפחיתה באופן קיצוני את שיעור הנזק שחושב על ידו כנזקה של המבקשת, קביעתו היתה מפתיעה ובלתי מבוססת, שכן היא נקבעה על בסיס התרשמות ועל "הגיון והערכה ואינה יכולה להיות ודאית ומדויקת".

לשיטת המבקשת, משנדחתה עמדת המשיבה אשר שללה קיומו של הסכם בדבר מעבר לגידול זן רוס והתקבלה טענתה, לא היה מקום להגיע לידי החלטה כי תנאי ההסכם בין הצדדים היו משתנים באופן כלשהו, ואם סבר הבורר כך, היה עליו לאפשר למבקשת לטעון ולהביא ראיות לעניין זה ולא להפתיע בקביעתו במסגרת פסק הדין.

8.נקודה נוספת לגביה טוענת המבקשת, נוגעת לפגיעת הבורר באשר לשיעור הריבית על ההלוואה.

לדברי המבקשת, הבורר קבע בפסק דינו כי נתון שיעור הריבית החל על ההלוואה לא הוכח ולפיכך היה עליו לדחות את טענת המשיבה ולקבוע כי ההלוואה נותרה בערכה הנומינאלי, הבורר לא עשה כן אלא כאמור בסעיף 34 לפסק, מצא הוא לפסוק ריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה בשיעור מלא.

לשיטת המבקשת, קביעת הבורר באשר לתחולת חוק ריבית והצמדה, נוכח כשלון המשיבה להוכיח את נתון הריבית, פוגע בציפיות שלה כצד נפגע ופסיקתו זו העמידה את המשיבה במצב משופר לעומת מצבה אילו הוכיחה את נתון הריבית שאז היתה זו מקוצצת למחצית לאור הסכמת הצדדים, והכל מבלי שניתנה למבקשת אפשרות לטעון כנגד מהלך זה.

לטענת המבקשת, ככל שבחר הבורר לנהוג כאמור לעיל, היה עליו לאפשר לה להגיש ראיותיה, או לטעון כלפי מהלך בלתי צפוי זה ומכל מקום היה עליו לפסוק את מחצית הריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בהתאם להסכמת הצדדים.

9.מן ההיבט המשפטי, עותרת המבקשת, מכוח הוראת סעיף 24(4) לחוק לביטול הפסק כולו או חלקו, וזאת מן הטעם שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה או להביא ראיותיה, ביחס לשתי הנקודות שפורטו לעיל.

10.המשיבה בתשובתה לבקשה, טוענת בפתח דבר כי דין הבקשה להידחות מאחר והיא אינה נתמכת בתצהיר כנדרש בתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות.

11.עוד טוענת המשיבה, כי לאחר קבלת פסק הבוררות וטרם הגשת הבקשה, ניהלה המבקשת מו"מ עם המשיבה לתשלום סכום מופחת במקום הסכום שנפסק כנגדה, הצדדים באו בדברים אך לא הגיעו לכלל הסכמה ונראה כי הגשת הבקשה מהווה אמצעי לחץ על המשיבה.